תל אביב של פעם רצתה להיות עיר לבנה. להשיל מעצמה את הלכלוך והכובד ולמלא עצמה ביופי חד, פשוט ולבן. הרצון להקים משהו חדש, בלי קשר לעבר, או למקום, הוא שהביא את הסגנון הבינלאומי ללב ליבה של העיר. הסגנון הבינלאומי, שיצא מתוך תפיסה מודרניסטית כוללת של אותה התקופה, התפרש הרבה מעבר לאדריכלות ונגע בתחומי מדע ורוח שונים והשפיע רבות גם על הספרות והאמנות של התקופה. מלחמת העולם הראשונה, שהותירה את אירופה הרוסה ומפולגת, הולידה סגנון שהתרחק מקישוטיות. סגנון שהעלה על נס את הפונקציונאליות ושם אותה לפני סימטריה או צורה. היופי, שעד אז בא לידי ביטוי בחזיתות מקושטות ומעוצבות להפליא הפך ליופי אחר. יופי גיאומטרי, פשוט, שנולד מתוך משחקים של אור וצל וקווים זורמים. הסגנון הבינלאומי הכיר בראשונה בצורך של בית להיות קודם כל בית. ואחד הבתים האלה, אם לא המפורסם ביניהם בתל אביב, הוא בית אנגל.